יעל רצון משמאל מראיינת את גדי קפלוטו מימין.
יעל רצון (משמאל) מראיינת את גדי קפלוטו (מימין)

כששומעים את השם פרופ' גדי קפלוטו, רובנו חושבים מיד על דיקן הסטודנטים של הטכניון, ואולי גם על דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים לשעבר. אבל מעבר לתארים ולדלתות המשרד, הוא איש משפחה: בן זוגה לחיים של דינה, אבא של נעם ושל עדן, וגם של הכלב המקסים שלו, בובי.

הוא אופטימיסט בנשמתו, ואוהב לעבוד עם הידיים. מעטים יודעים שהוא אוהב לאפות לחם, ומדי פעם הוא מביא למשרד מאפים טריים. הוא גם אוהב לצייר, במיוחד קריקטורות, כי כך הוא יכול לצייר את העולם דרך עדשה הומוריסטית. ועכשיו אולי אתם חושבים לעצמכם: "וואו, גדי די מוכשר!" ובכן, זה נכון, אבל הוא הודה שהוא לא רקדן מי יודע מה. ובכל זאת, אני בהחלט רוצה לטעום מאחד הלחמים שלו!

מי ששמע את גדי מדבר בוודאי שם לב שהוא לא נולד בישראל. גדי נולד במונטווידאו שבאורוגוואי ועלה ארצה ב-1988. כשהגיע לישראל ניסה להיפטר מהמבטא, אבל די מהר הבין שהמבטא הוא חלק ממנו. מאז הוא אימץ אותו. למרות שעברו כמעט 40 שנה מאז עלייתו, אורוגוואי עדיין תופסת מקום בליבו, בין אם בעידוד נבחרת אורוגוואי במשחקי כדורגל ובין אם בטיול עם בִּתו בעקבות שורשי המשפחה.

אז איך גדי הגיע לטכניון? לאחר שסיים תואר ראשון בארכיטקטורה באורוגוואי, הוא הגיע לישראל. בהמשך המשיך ללימודים והשלים בטכניון תואר שני ואחריו דוקטורט, ואף ערך מחקר בארצות הברית לפני ששב אלינו כחבר סגל.

אבל מה חוקר אדריכל? המחקר של גדי עוסק בצריכת האנרגיה של מבנים ובביצועיהם הסביבתיים, תוך דגש על יעילות אנרגטית, תאורה טבעית ועיצוב בר-קיימא בהתאם לעקרונות האדריכלות הירוקה. גדי אכן דוגל בשילוב תכנון מודע לאקלים כבר מתחילת הפרויקט. למשל, עצם המיקום הראשוני של בניין וחזיתותיו בחלקה הוא גורם מכריע בביצועיו ובצריכת האנרגיה שלו. הוא אף השתתף בגיבוש מערכת דירוג האנרגיה של מבנים בישראל, ולמרות כל העבודה כדיקן הסטודנטים הוא ממשיך ללמד קורסים על אור בארכיטקטורה.

גדי קפלוטו יושב ליד שולחן עם מיקרופון במהלך הראיון.
גדי קפלוטו במהלך הראיון

כיוון שהוא בא מהפקולטה לארכיטקטורה, אפשר היה להניח שיגיד שהפקולטה לארכיטקטורה היא הטובה ביותר, כי ברור שאנחנו כאלה ;) (למי שלא יודע, שני המראיינים, עומר בר אל ואנוכי, הם במקרה גם מהפקולטה לארכיטקטורה). אולם כשגדי נשאל את השאלה הזאת, הוא חייך ואמר שאילו שאלנו אותו לפני שנתיים, לפני שנכנס לתפקיד דיקן הסטודנטים, התשובה שלו הייתה ארכיטקטורה ללא היסוס. אבל התפקיד הזה העניק לו נקודת מבט חדשה. גדי הצליח לחמוק משאלות העיתונאים שלנו.

כשנשאל על תפקידו הקודם כדיקן הפקולטה לארכיטקטורה, הוא הסביר שכדיקן פקולטה המיקוד הוא בעיקר אקדמי. לעומת זאת, כדיקן הסטודנטים זו אולי ההזדמנות היחידה לעבוד לצד צוות מסור שכל מאמציו היומיומיים מוקדשים כולם לסטודנטים. דרך עבודתה של לשכת דיקן הסטודנטים, מייעוץ פסיכולוגי ואקדמי ועד סיוע כלכלי, מעונות, פיתוח קריירה, חילופי סטודנטים ותרבות וחיי קהילה בקמפוס, הצוות תומך בסטודנטים לאורך כל דרכם בטכניון.

הוא סיפר לנו שהתפקיד הזה מאפשר לו לגלות מחדש את הטכניון כאוסף של "נקודות אור", ושהסטודנטים הם הפוטנציאל הגדול ביותר של הטכניון.

כשנשאל מה מייחד אותו משאר הדיקנים שקדמו לו, גדי חזר שוב ושוב למילה אחת: בית. הוא עושה מאמצים רבים כדי שהסטודנטים ירגישו שזה הבית שלהם. כדבריו: “...ואני לא בוחר את המילה 'בית' סתם כך.” בכל הפעילויות שהוא מקיים במסגרת תפקידו כדיקן הסטודנטים, הוא מנסה להוסיף להן את ההיבט הזה. הוא לא רוצה שהטכניון יהיה רק מקום ללמוד בו, אלא גם מקום לחיות בו, ועבור חלק מהסטודנטים המעונות הם ממש הבית. כאן המקום לשלוח שאפו לתוכנית הבינלאומית.

אחד הדברים הראשונים שעשה כדיקן היה סיור במעונות, כדי להבין איך הם נראים מבפנים. בטכניון מתגוררים כ-5,000 סטודנטים: רווקים, זוגות, משפחות, סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים ועוד. הוא תיאר את הטכניון כעיר קטנה, ותחזוקה של עיר קטנה היא בכלל לא פשוטה, כי יש הרבה מאוד מה לנהל. לאחר הסיור הוא ראה צורך להשקיע במעונות, לא רק כדי להרחיב אותם אלא גם כדי לתחזק את המבנים הקיימים.

בעקבות זאת גובשה, יחד עם הנהלת הטכניון, תוכנית לתחזוקת המעונות בשנים הקרובות. הוחלט להתחיל במעונות קנדה, וגדי הזמין את כולנו לבוא בסוף שנת הלימודים הנוכחית ולראות את המבנים הראשונים שישופצו. אז מי מצטרף אליי לראות אם התוכנית יושמה במלואה?

עכשיו, מי שאינם חדשים בטכניון בוודאי שואלים: "ומה עם מעונות ריפקין, או כפי שאתם מכירים אותם יותר, מעוני עזה?" לא בכדי המעונות האלה קיבלו את הכינוי הזה. גדי סיפר שאכן נושא מעונות ריפקין נדון בטכניון. לדבריו, גם המעונות האלה הועלו על הפרק לשיפוץ, אבל הנושא מורכב יותר, כי אלה היו המעונות הראשונים שנבנו בטכניון, בשנות ה-50. הם דנים במה לשמר ובמה לשפץ. אבל נשמח לשמוע את דעתכם: אילו מעונות לדעתכם צריך לשפץ קודם? ספרו לנו בתגובות!

גדי הודה שתחזוקת הדיור הסטודנטיאלי היא אתגר עבורו כדיקן. הנושא יקר לליבו, והמשאבים מוגבלים, ולכן קשה לו שאינו יכול לעזור לכולם, שכן לעזור לכולם הוא דבר שהוא שואף אליו תמיד. אולם בסופו של יום התקציב והמשאבים מוגבלים, ולכן יש לקבוע סדרי עדיפויות, וההחלטות מתקבלות על בסיס הגינות, גם אם פירוש הדבר שחלק מהסטודנטים לא יקבלו מעונות.

לבסוף, גדי הזכיר לנו שהמסר של דיקן הסטודנטים הוא ללכת בדרך הזאת יחד עם הסטודנטים. הוא רצה להרגיע: "בטוח להניח שכל סטודנט כאן נופל או אולי נכשל בשלב כלשהו. אבל הצלחה אמיתית היא לא לעולם לא להיכשל. היא לדעת, כשנכשלים, כשיש קושי, לקום שוב ולהתחיל מחדש. ההמשכיות הזאת היא המדד האמיתי להצלחה."