סטודנטים במלחמה: מילואימניק

איליה סוטניקוב ואלי קהתי (תרגום)

בנוסף לעומס האקדמי שלהם, סטודנטים רבים מהטכניון נקראו לשרת כחיילי מילואים בזמן המלחמה. גם בשגרה חיי סטודנטים הם עמוסים, והאיזון ביניהם לבין שירות צבאי מוסיף עוד שכבה של אתגרים מעל כתפיהם של סטודנטים אלו. על מנת להבין את מצבם של המשרתים בצורה מעמיקה יותר, שוחחנו עם ר’ , סטודנט בשנתו הרביעית בפקולטה להנדסת מכונות, על האתגרים שבשילוב בין חיי סטודנט לשירות מילואים.

האם תוכל להציג את עצמך בקצרה: שמך, פקולטת האם שלך, וכמה שנים אתה נמצא בטכניון? בכמה סמסטרים שירתת במילואים?

שמי ר’ , אני בן 29, ואני בשנתי הרביעית, ואני מקווה, האחרונה כסטודנט לתואר ראשון בהנדסת מכונות.

שירתתי במילואים כבר מתחילת התואר שלי. בדרך כלל, כשאין מלחמה, זה רק שבוע או שניים במהלך חופשת הסמסטר או בסופי השבוע. עם תחילת מלחמת “חרבות ברזל”, נקראתי לשישה חודשי מילואים וביליתי כמעט את כל סמסטר החורף במדים. לאחר מכן, נקראתי לחודש של מילואים במהלך מבצע “עם כלביא”. כרגע, אני משרת במילואים כבר מתחילת מבצע “שארת הארי”, ולא אשתחרר עד סופו.

מה היה הדבר הקשה ביותר בשילוב של שירות מילואים, הרצאות, מטלות, מעבדות, פרויקטים ומבחנים?

הדבר המאתגר ביותר הוא לשבת ללמוד למבחן מיד אחרי שחזרתי מהשטח. כל מה שאני רוצה לעשות זה להתקלח וללכת לישון, אבל אני יודע שאם אני לא אשקיע את השעתיים האלו בצורה הנכונה, אני לא אעבור.

בנוסף זה מאוד קשה להתרכז בזמן המילואים. אפילו ב“זמנים מתים“ כאשר הכל נראה שקט, אתה לא יכול להיכנס להלך מחשבה לימודי. אם יש משימה, אף אחד לא חושב על מבחנים או פרויקטים, המשימה היא הדבר הראשון ברשימה. אתה עוזב הכל ברגע ויוצא. לקפוץ מ-0 ל-100 בשנייה, עשרות פעמים ביום, זה מתיש אותך וזה החלק הקשה ביותר. חוט המחשבה שלך נקטע באופן קבוע, ואתה פשוט חייב להתרגל להמשיך דברים מאיפה שעצרת אותם.

מעבר לזה, יש את הלחץ המנטלי התמידי. החברים שלי ואני מתארים את זה כהרגשה ש“המוות לוחש לך באוזניים“. זה הפחד הקיומי הבסיסי שאנחנו, בני אדם, תמיד מרגישים, אבל זה חזק בהרבה במילואים. עם ה“לחישה“ הזו באוזניים שלך, הרבה יותר קשה להתרכז במטלות ובפתירת משוואות דיפרנציאליות, (אומר וצוחק).

כמה תומכים היו המרצים, המתרגלים והטכניון בתקופה זו?

אישית, מעולם לא הרגשתי חוסר הבנה מצד הסגל האקדמי. בפקולטה שלי, הנדסת מכונות, רבים מן המתרגלים ואפילו מן המרצים משרתים במילואים. רובם שירת ביחידות קרביות ומבינים לחלוטין את הקשיים איתם אני מתמודד.

למרות זאת, כמתאם אקדמי בפקולטה שלי, אני רואה את התמונה הגדולה, ושמעתי סיפורים מפקולטות אחרות על מרצים שעוזרים פחות.

מה אתה עושה כמתאם אקדמי?

אני בעצם משמש כגשר בין הסטודנטים, הצוות והדיקן. אני מנסה לוודא שהצד האקדמי של דברים פועל כמו שצריך, למשל לסדר בעיות שצצות במהלך הסמסטר או בבניית מערכת המבחנים.

אבל מאוד חשוב לי לומר שאני לא פועל לבד. אני עובד בצורה קרובה עם נציגי הסמסטרים, במיוחד בנוגע להתאמות של מערכת המבחנים. גם הם סטודנטים לתואר ראשון והם עושים עבודה קשה וחשובה ביותר לגמרי בהתנדבות, פשוט בגלל שהם באמת רוצים לעזור לשאר הסטודנטים - כל זה בזמן שהם מתמודדים עם הלחץ של הלימודים האישיים שלהם. אני גם עובר הרבה עם המזכירות הפקולטית. הם עושים עבודה מדהימה ותמיד נמצאים כדי לעזור לי בכל צעד ומשימה. בסופו של יום, כולנו עובדים ביחד מאחורי הקלעים על מנת לפתור בעיות ולהפוך את החוויה של הסטודנטים למעט יותר חלקה, במיוחד בימים האלו כשכל כך הרבה משרתי מילואים צריכים עזרה ופרגון. אני מאוד מקווה שהראיון הזה הוא מקום טוב להגיד: חברים, אתם פשוט מדהימים. תודה לכם מכל ליבי!

מעבר לפספוס הרצאות, כיצד המעבר בין חיי קמפוס לשירות משפיעים עליך בצורה אישית?

אני ישן נורא בלילות. אחרי תקופה לחוצה של שירות מילואים, לוקח לי חודשים להירגע ו“לחזור לעצמי“. אני מגיב לכל רעש חזק. אני גם שם לב שיש לי הרבה פחות סבלנות רגשית לאנשים בכללי, ולחברים שלי בפרט. אני הופך להיות פחות אמפתי ופחות אכפתי לבעיות שלהם לזמן מה. זה כאילו שהנשמה שלך מגדלת עור עבה ומחוספס כדי להגן עליך מפגיעה, ולוקח זמן עד שהוא מתרכך שוב. זה כאילו האינטליגנציה הרגשית שלי יורדת. קשה להסביר, אבל אני חושב שזה הגיוני.

כמו שציינתי קודם, חוט המחשבה שלך במילואים הוא קצר ועדין, אבל האקדמיה דורשת ממך בדיוק את ההפך. אתה צריך ריכוז ארוך ומתמשך על מנת ללמוד נושאים לעומק, ואתה מאבד את היכולת הזאת ככל שאתה שוהה יותר בצבא. החוסר בשינה מן הסתם הופך את הריכוז לקשה יותר. אישית, אני חייב לקחת כדורי שינה בלילה, מרגיעים כמו ולריאן במהלך היום, וכדורי ריכוז בשביל החודשים אחרי החזרה, למרות שבשגרה אין לי בעיות עם שינה, חרדה, או ריכוז.

אני משער שאני לא “פרוגרסיבי” מספיק כדי להיפגש עם פסיכולוג, למרות שאני יודע שעם עזרה פסיכולוגית, כל ה“תופעות לוואי של המלחמה“ יעברו מהר יותר. בשבילי, מה שבאמת עוזר זה ללכת למכון בשביל אימון כוח כבד עד שהמוח שלי נכבה, ולעשות התבוננות עצמית, ממש כמו לענות על השאלות הללו בשביל הראיון שלך עכשיו.

האם הסטודנטים האחרים עוזרים לך לשמור על הקצב ומבינים את מה שאתה עובר?

החברים שלי תמיד עוזרים לי. רובם משרתי מילואים כמוני, אז הם מבינים לחלוטין מה אני עובר, גם כשהם לא נקראים בעצמם. בסך הכל, לא חוויתי חוסר הבנה מעמיתים או מן הסטודנטים האחרים בהרצאות.

למרות הכל, מה עוזר לך להמשיך עם הלימודים שלך?

ברמה הפרקטית, אני מנסה למצוא מקום שקט ללמוד בו, או משתמש במשמרות הלילה השקטות. כששום דבר לא קורה, אתה יכול לפתוח ספר ולדעת שיש לך חצי שעה או שעה לעצמך, בלי שאף אחד יזרוק עליך פתאום מטלה שהורסת לגמרי את הריכוז שלך.

אני מודה שברגע זה, אני בקושי מצליח ללמוד. בהתחלה של המילואים ניסיתי, אבל בסופו של דבר, פשוט ויתרתי כי זה ממש קשה ולפעמים פשוט בלתי אפשרי. אבל עכשיו (בסוף מרץ) הדחייה של תקופת המבחנים מתקרבת, אז עשיתי עסקה עם עצמי: אני מבטיח לשבת כל יום לפחות שעה או שעתיים ולהתמקד בקורסים עם המבחנים הקרובים ביותר.

האם משהו בחוויה הזו שינה את איך שאתה רואה את החיים או את התוכניות שלך לעתיד?

תראי, אחרי שאתה מתרגל לחיות עם ה“לחישה של המוות“ הזו בין האוזניים שלך וכל הזמן לקפוץ מ-0 ל-100, נקודת המבט שלך משתנה לגמרי. אוניברסיטה רגילה, לחץ מעבודה או חיי יומיום פתאום נראים הרבה פחות מכריעים.

ה“פאוז“ הזה שהמלחמה שמה עלינו הוא בעצם הזדמנות להסתכל מסביב. בדרך כלל, השגרה שלנו היא כמו נהיגה ברכב, אתה פשוט מסתכל דרך “ראיית מנהרה”. רק כשהכל פתאום עוצר אתה יכול באמת לפתוח מפה ולבדוק אם אתה בכיוון הנכון בחיים.

הזמנים הקשים האלו באמת מאירים את מה שבאמת חשוב. זה לא המרתון המשוגע של מטלות דחופות, אלא החברים שלך, המשפחה שלך, או פשוט לתת מחמאה לשכן במקלט, או לסלוח ולתת למישהו לעקוף אותך בכביש כי אתה מבין שכולם עוברים תקופה קשה.

בנוגע לתוכניות שלי לעתיד, התקופה הזו בעיקר גרמה לי להבין שאני פשוט רוצה לסיים את התואר שלי ולהיכנס לשגרה שקטה וחסרת דרמות (או אולי אני פשוט נהיה מבוגר יותר?). למצוא את הטוב בין כל הבלאגן הזה זו המסקנה הכי גדולה שלי, וברצינות, זה נותן לי הרבה תקווה.

התשובות מר’ מציעות מבט גלוי לב אל מה שירות מילואים יכול להוות לסטודנטים מעבר לפספוס הרצאות ודחיית מבחנים. זו המציאות שמעוצבת מתשישות, שבירת שגרה, והתאמות אישיות, אבל גם תמיכה משותפת מסטודנטים, צוות אקדמי, והקהילה הפקולטית הרחבה. החוויות שלו מצליחות לתפוס גם את המשקל של התקופה וגם את הנחישות איתה סטודנטים רבים בטכניון ממשיכים לדחוף את עצמם קדימה.